כל לילה לפני שהילדים היו הולכים לישון היינו מקפידים על “טקס שינה” קבוע – ארוחת ערב, מקלחת, סיפור, פיפי אחרון ו…שיחה. המטרה היא לאפשר לילדנו לבטא את עצמו בסביבה שקטה ובטוחה לפני שינה ולהביא לשקט פנימי רגע לפני שהוא נכנס לשנת החלומות המתוקה שלו.
באחד מהלילות, אחרי טיול יומי בצפון שכלל נסיעה ארוכה הלוך וחזור, שאל אותי בני הגדול כשהיה בן חמש “אבא למה אתה עושה תרגילים כל בוקר?”
עם חיוך גדול מקצה לקצה המחשבה צפה ישר מהבטן ועניתי בפשטות ובגובה העיניים: “התרגילים עושים את אבא יותר חזק ונותנים לו כוח”, וגם הוספתי הסבר מעשי: “בזמן שאתה ישנת היום באוטו כמעט שעה וחצי – אבא נהג באוטו יותר משעתיים והיה ער לכל אורך הדרך”.
“אותי מחזק לשחק בבוקר לבדי בחדר”, הוא סיפר לי כשהעיניים העייפות שלו פקוחות ובורקות והתייחס למשחקי התפקידים שהוא אוהב לעשות כל בוקר עם בובות הדמויות מכוח פי ג’יי או סמי הכבאי. כשילד משחק הוא נמצא כל כולו בתוך המשחק, מתנתק מהסביבה, ומשחק ברצינות גמורה כאילו זה כל העולם כרגע.
“בתרגילים גם אבא משחק וזה חלק מהכיף”, התגלגלה לי שוב תובנה היישר מהבטן למעלה אל הלשון.
סינים מתרגלים טאי צ’י
מכירים את התמונות של סינים שמתרגלים בבוקר תנועה איטית של טאי צ’י או צ’י קונג באמצע כיכר עירונית טיפוסית, כאילו הם עכשיו באמצע יער עבות או חוף ים חלומי באי מבודד. כל זאת, לצד המולת הפקקים, מכוניות שצופרות, אוטובוסים שמעלים עשן ורבבות אנשים שממהרים לעבודה.
עכשיו תחליפו את תמונת הרקע לבית טיפוסי בבוקר – קולות הרקע של תוכניות הטלוויזיה הרעשניות, הקרקושים מהמטבח או קולות המשחק הרציני של הילד עם עצמו בחדר. הרבה יותר קל וכיף ללכת לבדנו או לתרגל באמצע שמורת טבע, פארק עירוני שקט או על חוף הים באמצע שבוע עבודה. אם תמיד נחכה להזדמנות הזו – רובנו לא נגיע לתרגל. אין ספק שהרבה יותר פרקטי לשלב אימון בוקר ביתי – אבל איך עושים את זה?
כוחם של הרגלים
עם השנים למדתי רבות על כוחם של הרגלים שאנחנו מכניסים לשגרה היומיומית – ולא צריך הרבה – חמש דקות עד רבע שעה יכולות להספיק – מספר תרגילים לחימום בבוקר, כלי נגינה או ספר לפני שינה לא דורשים הרבה יותר.
“טקס הבוקר” שלי כיום כולל בתוכו באופן קבוע תרגול של שעה עד שעה וחצי – חימום מפרקים, טאי צ’י, צ’י קונג, תרגילי כוח ולעיתים מדיטציה בעמידה. חלקו קבוע וחלקו משתנה מדי יום לצורך המשחק והגיוון. בסיום התרגילים אני מרגיש טעון הרבה יותר מהסמרטפון שבילה את הערב מחובר לחשמל – לא משנה עם קמתי על צד ימין או שמאל ואם ישנתי ארבע או תשע שעות.
בהמשך היום לאחר הנסיעה לעבודה – 18 הקומות מהחנייה אל המשרד באמצעות המדרגות – הם עוד תוסף טבעי – הרגל שהתפתח בהדרגה עם השנים והפך לחלק בלתי נפרד – חלק מהטבע שלי.
בחזרה לבסיס
כמה מהמדריכים הותיקים בטאי צ’י נוהגים לומר שכאשר תנועה לא מצליחה צריך לחזור לתנועה הקודמת ולעקרונות הבסיסיים. הסוד כפי שבני גילה הוא המשחק, ואין כמו ילדים כדי להחזיר אותנו לבסיס.
להתכנס פנימה לרגע, להתמקד בעיקר, לשחרר לאט את יתר הדברים, שממילא יהיו שם כשנחזור מהחופשה הקצרה שהגדרנו לעצמנו. להתמקד בגוף שלנו, בנשימה ובתנועה, אם זה עוזר אז לדמיין כאילו אנחנו בגינה הירוקה שליד הצימר בחופשה האחרונה, כשברקע הפסגה המושלגת של החרמון, ואם לא מצליחים – אז אפשר גם לנגן באוזניות האלחוטיות (עם נטרול רעשים) מוסיקה מרגיעה עם קולות מהטבע.
הביטחון הפנימי שגם לאחר הפסקה במחזה נוכל להמשיך מהמקום שהפסקנו – מאפשר לחזק את הריכוז והשקט הפנימי ולצידו גם את הקשב הרגוע לעולם החיצוני.
כשחוזרים מהמחזה הקצר – נמצא את עצמנו כאילו חזרנו טעונים מחופשת סופ”ש קצרה – עם הרבה יותר כוח ושקט פנימי – מחכים בציפייה ליום חדש ומעניין. סביר שלא נראה סינים שמתרגלים טאי צ’י על אי תנועה בדרך לעבודה בתל-אביב – אבל בהחלט נוכל לדמיין אותנו יחד איתם מתנתקים לרגע ואז…חוזרים להמולת היום-יום כשאנחנו שקטים מעט יותר.
